יום שבת, 7 במאי 2016

פרופסור שעבד עם נאס"א יושב במעצר מנהלי בגלל "הסתה ברשתות חברתיות"

להלן קישור למאמר המקורי

פרופסור שעבד עם נאס"א יושב במעצר מנהלי בגלל "הסתה ברשתות חברתיות"

מאת  | 

האסטרו-פיזיקאי עימאד ברגותי, שמלמד באוניברסיטת אל-קודס, נעצר לפני שבועיים ומוחזק ללא משפט. מדענים בעולם קוראים לאיחוד האירופי להתנות את היחסים המדעיים עם ישראל בשחרורו

שלושה מדענים בעלי שם, מצרפת, בריטניה ובלגיה פנו שלשום (רביעי) לקרלוס מואדס, הנציב למחקר מדע וחדשנות של האיחוד האירופי, וקראו לו להתערב למען שחרורו של המדען הנודע עימאד ברגותי, שנעצר בידי ישראל בצו מנהלי.
"אנו קוראים לך להפגין את המחויבות שלך לצדק על ידי התעקשות כי ישראל תמלא אחר התחייבויותיה לאיחוד האירופי על פי ההסכמים ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותך כדי לוודא שישראל מכבדת התחייבויות אלו", כתבו השלושה, ששלחו את המכתב גם לבכירים נוספים באיחוד האירופי, ביניהם שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני, לנציגי שגרירויות שונות ולאנשי הקהילה המדעית ברחבי העולם.
ילדים, עיתונאיםליצן ועכשיו גם מדען – כולם פלסטינים כמובן – יושבים בכלא הישראלי ללא אישום וללא משפט. בסוף אפריל עצרה ישראל את עימאד ברגותי, פרופסור בעל שם עולמי לאסטרו-פיסיקה מאוניברסיטת אל-קודס, שעבד בעבר גם בפרויקטים של נאס"א, במחסום צבאי באזור נבי סלאח. שמונה ימים מאוחר יותר הוא נשלח לשלושה חודשי מעצר מנהלי, מבלי שהוצגו בפניו עד עכשיו כתב אישום או הוכחות למעשים המצדיקים מאסר.
זו לא הפעם הראשונה בה מושם פרופ' ברגותי במעצר מנהלי. בדצמבר 2014 עצר הצבא את ברגותי כשביקש לחצות את הגבול לירדן כדי להשתתף בפגישה של האגודה הערבית לאסטרונומיה ומדעי החלל שהתקיימה באיחוד האמירויות. גם אז הוצא נגדו צו מעצר מנהלי, וכמו מאות פלסטינים אחרים בכל רגע נתון, הוא נכלא בלי לדעת מהם האישומים או הראיות נגדו. בעקבות לחץ בינלאומי של ארגוני זכויות אדם התעוררה אז הקהילה האקדמית בעולם והפעילה לחץ כבד על ישראל לשחררו. ואכן, 47 ימים לאחר שנעצר, בצעד לא שגרתי, שוחרר ברגותי ממעצרו המנהלי בעקבות ערעור שהוגש בעניינו, והוא שב לעבודתו ולמשפחתו.
מחברי הפניה השבוע הדגישו כי לישראל יש גישה לתוכניות המחקר והחדשנות של האיחוד האירופי כאילו הייתה חברה באיחוד – גישה שישראל מנצלת במלואה. אולם, מזכירים השלושה, השתתפות בתוכניות אלו כפופה לעמידה בתנאים שונים הקשורים בכיבוד של זכויות יסוד. כך למשל מציינים השלושה כי סעיף 2 בהסכם שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד קובע כי "היחסים בין הצדדים חייבים להיות מושתתים על כיבוד זכויות אדם ועקרונות הדמוקרטיה המנחים את מדיניות הפנים והחוץ". המעצר האחרון של ברגותי, כך הם טוענים, מהווה הפרה חמורה של רוח ההסכם, ולכן על האיחוד לעשות שימוש בסמכותו כדי לוודא שהרשויות בישראל משחררות אותו ממעצרו.
המדענים החתומים על המכתב – המתמטיקאי הצרפתי ממוצא נורבגי פרופסור איוון אקלנד, פרופסור אמריטוס ג'ונתן רוזנהד מלונדון סקול אוף אקונומיקס, פרופסור הרמן דה ליי מאוניברסיטת גנט בבלגיה – הם פעילים מוכרים בארגונים הפועלים למען זכויות הפלסטינים.
"מידע חסוי"
בראיונות לאחר מעצרו המנהלי הקודם טעןברגותי כי נעצר בשל התנגדותו לכיבוש ובגלל שנראה בתמונה בפייסבוק כשהוא לבוש צעיף ירוק של חמאס בעצרת של התנועה. באוגוסט 2014, בעיצומה של המתקפה הישראלית בעזה והלחימה מול חמאס, צולם ברגותי כשהוא מדבר בעצרת של חמאס שנערכה במרכז העיר רמאללה וקורא לפלסטינים בשטחי הגדה המערבית "לאחוז בנשק ולהגן על בתיהם".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "על פי מידע מודיעיני חסוי שהוצג לבית המשפט, עימאד ברגותי הוא פעיל חמאס, המעורב בפעילות נגד ביטחון האזור ומעורב גם בהסתה ברשתות החברתיות. מעצרו המנהלי נעשה בהתאם לדין וכאמצעי אחרון מאחר שלא נמצאה אפשרות אחרת לנטרול הסכנה הנשקפת ממנו".
אי אפשר שלא לתמוה על התשובה הזאת. אם ברגותי פרסם פוסטים מסיתים ברשתות החברתיות – הרי שאפשר להעמיד אותו למשפט על כך, כמו שנעשה לאינספור צעירים פלסטינים או למשוררת דארין טאטור. אבל הצבא בחר שלא להציג את החומרים בפני בית המשפט ולאפשר לברגותי להתמודד עמם. מעניין למה.
כלא עופר, צילום מבחוץ. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)
כלא עופר, צילום מבחוץ. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)

שלא כמו בגרמניה

להלן קישור לכתבה המקורית

שלא כמו בגרמניה

מאת  | 

סריקה קצרה של הרשת היתה יכולה למנוע מסגן הרמטכ"ל את ההתבטאויות מעוררות המחלוקת. הטוקבקים היו מגלם לו כי שלא כמו בגרמניה ישראלים רבים לא מבקשים להשמיד את כל הערבים אלא רק את אלה שקרובים לנו, ושרבים אפילו מסתייגים מהרעיון לגרשם מהארץ

קל להבין על מה יצא קצפם של מנהיגי הימין בעקבות דבריו של סגן הרמטכ"ל וההשוואה שערך למצב בגרמניה בשנות ה-30. מעניין לציין כי דווקא חברי הכנסת איילת שקד, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ – כולם חברי "הבית היהודי", מפלגה אשר קרויה על שם גזע – היו הראשונים להגיב על ההתבטאויות.
בכל זאת המצב בין כאן ועכשיו לאז ושם לא באמת דומה. ראשית, שלא כמו בגרמניה, הגזענות בישראל, ככל שהיא קיימת, מופנית רק כלפי הפלסטינים, וזה בגלל שהם מוגדרים היום כאויב. לעומת זאת בגרמניה הנאצית השנאה הופנתה כלפי יהודים שהיו אזרחים נאמנים, כפי שבליל הבדולח תקפו יהודים באשר הם יהודים ללא תירוץ של בוגדנות או אלימות (כפי שניתן ללמוד מסיפורו של הרצל גרינשפן, שהיה פליט יהודי שהתנקש בחיי דיפלומט גרמני נאצי בפריז וכל הנראה העילה לאירועי "ליל הבדולח"). ולכן היות והשנאה מופנית רק לאויב הפלסטיני ניתן להבין שמקורה לא בגזענות אלה כסוג של הגנה עצמית.
שלא כמו בגרמניה 2
דוגמא בולטת לכך, שלא כמו בגרמניה,  אפשר למצוא בכך שגם ככל שהגזענות דומה וקיימת כלפי פלסטינים, הרי שאין לציבור בעיה עם ערבים חפים מפשע בתוך ישראל. חצי מהציבור היהודי אפילו מסתייג מגירושם מהארץ.
שלא כמו בגרמניה 1
במיוחד הנכון הדבר לגבי ערבים קטינים וחולים, אשר לא נשקפת מהם סכנה מן הסתם.
שלא כמו בגרמניה 3
שלא כמו בגרמניה היא מופנית כלפי פלסטינים בוגרים בלבד העשויים להרע לנו.
שלא כמו בגרמניה 4
שלא כמו בגרמניה, אפילו כאשר אנחנו מדברים על פלסטינים מדובר על מוות ערטיאלי – העלמותם במרחב ולא דיבורים על השמדה מסודרת נוסח השואה.
שלא כמו בגרמניה 5
שלא כמו בגרמניה לא מדובר רצון לענות יהודים.
שלא כמו בגרמניה 6
שלא כמו בגרמניה אין פה דה-הומניזציה של ערבים.
שלא כמו בגרמניה 8
שלא כמו בגרמניה חשוב גם לזכור שאנחנו מדברים רק על שנאה של ערבים הקרובים אלינו ולא בעניין כללי כלפי כל המוסלמים, כמו העניין בגרמני עם היהודים.
שלא כמו בגרמניה 7
שלא כמו בגרמניה בעיקר חשוב לזכור כי מדובר בקומץ קטן, המונה לכל הפחות כמה עשרות אלפים, שדבריו נשארים רק בפייסבוק ולא הופכים למעשים, למעט שריפתמשפחה פלסטינית, שריפת נער ערבי, עשרות תקיפות גזעניות בחודש, קמפיין נגד קנייה אצל ערבים וסימון חנויות בבעלותם, קריאות של רבנים לא להשכיר דירות לערבים,  קריאה של רב חשוב בציונות הדתית לארץ ישראל נקייה מערבים, או בגרמנית "ערב-ריין".
שלא כמו בגרמניה, ככל שגזענות זו קיימת היא שמורה לפשוטי העם ולא למנהיגיו.
שלא כמו בגרמניה 9
אין כאן מנהיג שמסית נגד יהודים בבחירות, נניח כמו "יהודים נעים לקלפי בכמויות אדירות", שר חינוך שמאמץ את חוקי נירנברג נגד התבוללות, חבר פרלמנט שחושבשצריך להפריד בין יולדות יהודיות וערביות ושאשתו חושבת שרק ליהודים קדושים מותר לגעת בתינוקה. שרת משפטים שקוראת לרצח-עם, שרת תרבות מסיתה לרצח מעוטים לפני שאוהדים יוצאים לעשות ליל בדולח באותם מעוטים. ראש אופוזיציה שרוצה להראות פחות "אוהב-ערבים", ומדינה שלמה שתומכת במשטר כיבוש על בסיס גזע.
בקיצור,השוואה מיותרת ופוגענית.


שלא כמו בגרמניה 10

יום חמישי, 24 במרץ 2016

ברור שהם רוצים להפחיד אותנו, והם גם הצליחו

להלן קישור למאמר המקורי

"ברור שהם רוצים להפחיד אותנו, והם גם הצליחו"

חיילי צה"ל מקבלים פלסטינים מוכים ממתנחלים, ולא שואלים שאלות מיותרות. מקרה שלא יזכה לשום תשומת לב12674329_1248403445188988_452621460_n
ב-21 בנובמבר 2015 יצא צעיר פלסטיני, ב', יחד עם ידיד, ח' – שמותיהם חסויים משום שהם קטינים – מכפרו כדי להביא אוכל לאביו של האחרון שעבד את אדמתו. השניים הינם תושבי כפר א-דיב.
בסביבות השעה 14:00, הם הגיעו אל אביו של ח' ומסרו לו את הארוחה. משם, הם פנו לחלק אחר של החלקה כדי ללקט "פרחים לבנים ריחניים שנקראים נ’רגס", כפי שיאמר אחר כך ב'. הם היו כקילומטר מברוכין כשהבחינו בשלושה רוכבי סוסים שהתקרבו אליהם. רק כשהיו סמוכים ממש, הם הבינו שמדובר באזרחים ישראלים.
שניים מן השלושה היו חמושים: האחד ברובה, השני באקדח. באיומי נשק, הם אילצו את שני הנערים לעמוד. הישראלי השלישי, מצויד באלה, החל לחבוט בהם בעוד שני האחרים מכוונים אליהם נשק. המכות נמשכו דקות ארוכות – ב' חשב שמדובר בעשר דקות שלמות. השניים לא העזו לנסות לברוח, משום שהאמינו שיירו בהם אם ינסו.
אחר כך אילצו האזרחים הישראלים את שני הנערים להסיר מעליהם את מעיליהם ונעליהם, והובילו אותם יחפים – ב' העריך את המרחק כקילומטר, והם עשו אותו כשכלי הנשק מכוונים אליהם – לעבר מגדל שמירה סמוך לברוכין. המגדל לא היה מאויש, והמתנחלים החלו להכות אותם שוב. תוך כדי ההתקפה, הגיע למקום ג’יפ צבאי.
מה עשו חיילי צה"ל, נציגי הריבון, כאשר ראו שני צעירים יחפים עומדים, נשק מכוון אליהם, ואדם מכה אותם באלה? האם הם עצרו את התוקפים, כפי שהיה עושה כל אדם שעינו איננה עיוורת וליבו איננו גס?
מה פתאום. הם לא דיברו בכלל עם האזרחים הישראלים, שעכשיו יוצאים מהסיפור הזה. החיילים קשרו את עיניהם של הצעירים בפלנלית, והחזיקו אותם בג’יפ במשך כמה שעות. אחר כך, כפי שיתאר ב', הסיעו החיילים את האנשים שהפכו לעצורים בלי שמישהו יסביר להם על מה ולמה לברוכין, שם הם הועברו לידי המשטרה. שוטר בשם שלומי השתמש בטלפון של ב' כדי להתקשר לאביו: בוא תאסוף את הבן שלך מהכניסה לברוכין. האב לא הבין במה מדובר. הוא חשד תחילה שמדובר במתיחה. בינתיים, ב' ביקש משוטר אחר שיביא לו מים. בתגובה, לדבריו, הוא חטף מכות מאחד השוטרים.
אז מה היה לנו פה: אזרחים ישראלים נטולי כל סמכות חוקית שעוצרים שני נערים, מכים אותם באיומי נשק ומפשיטים אותם חלקית מבגדיהם; חיילים שמקבלים אותם בשתיקה, בלי לשאול שאלות, ובלי לעכב את התוקפים; שוטר שמכה עציר; ושוטר אחר שמעביר את העצירים להוריהם.
רגע, על מה היה העיכוב? האם זה היה עיכוב חוקי בכלל? אם היתה סיבה לעיכוב, למה הם שוחררו? אם לא היתה לו סיבה, למה האנשים שעיכבו אותם ללא עילה לא נעצרו? למה, בעצם, הם לא נעצרו על ידי החיילים מיד, בשל התעללות? החיילים, כזכור, הגיעו למגדל השמירה כשהתקיפה של ב' היתה בעיצומה. איזה מין נציג של רשות אכיפת חוק רואה דבר כזה ועובר עליו לסדר היום?
התשובה, כמובן, היא חייל ישראלי בגדה המערבית – בתנאי שהקורבן הוא פלסטיני.
מה המטרה של כל זה? המטרה היא המטרה הקבועה: הטלת אימה על פלסטינים כדי להרגיל אותם לא להגיע לאדמות סמוך להתנחלויות, כדי שאחר כך אפשר יהיה לפלוש אליהן בקלות יחסית. מאז התקרית ב' מפחד ללכת לאדמותיו של אביו. האחרון אומר ש"ברור שהם רוצים להפחיד אותנו, שלא נגיע לאדמות שלנו". ובמקרה הזה, הוא אומר, "הם גם הצליחו".
ב' לא מתכוון להגיש תלונה במשטרה; אין לו אמון בה, ובצדק. הוא חוזר על האמירה שאנחנו שומעים שוב ושוב מפלסטינים: "כשהשופט הוא אויבך, למי תתלונן?"
מי יודע, אולי עוד כמה שנים נשמע את הסיפור מהצד השני: הסיפור של החייל שראה את הפלסטינים המוכים וחשב לעשות משהו, אבל ידע שאין טעם וההשתתפות שלו בפשע הקטן הזה אכלה אותו. האנשים שמרוויחים מהפשע הזה, כמובן, ידרשו ממנו לסתום את הפה.