להלן קישור למאמר המקורי
חיילים שירו בנער בן 16 בגבו הואשמו ב"מעשה פזיזות ורשלנות", המפקדים ששלחו אותם למארב לא יתנו דין וחשבון
פורסם:
31.12.15
אתמול (30.12.2015) הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום [1] נגד שני החיילים שירו והרגו את סמיר עווד, בן 16, בקרבת גדר ההפרדה [2] בבודרוס, שבמחוז רמאללה, ב-15.1.13. כתב האישום הוגש בהתאם להתחייבות פרקליטות המדינה לבג"ץ [3], כי עד סוף 2015 יוגשו כתבי אישום כנגד החיילים באשמת פזיזות ורשלנות בכלי יריה. ההקראה תתקיים בבית משפט השלום ברמלה ב-14.4.2016.
פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.
לפי עובדות המקרה המתוארות בכתב האישום, שדומות מאוד לתוצאות תחקיר בצלם [4], המפקדים בגדוד 71 הורו על הצבת מארב בסמוך לגדר ההפרדה במטרה המוצהרת של "מניעת פגיעה בגדר". כח המארב, שפוצל לשניים, המתין במרחב הגדר ובצידה "הפלסטיני" של הגדר. עווד נכנס למרחב הגדר, מבלי שהבחין בכח, דרך פירצה קיימת. הכח חשף עצמו והחל במרדף אחרי עווד, שנלכד בגדר התיל, אולם הצליח להשתחרר ממנה ונמלט. מפקד הכוח וחייל נוסף רדפו אחריו וכתב האישום מתאר כיצד במרדפם אחריו ירו בתחילה באוויר, ולאחר מכן כדור אחרי כדור, שמונה כדורים בסך הכל, לעבר הנער הנמלט. על פי כתב האישום, כל היריות לעברו נעשו בנסיבות שבהן הוראות הפתיחה באש אוסרות על ירי, וחמש מתוכן אף נורו מבלי להסתכל דרך כוונות הנשק.
הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם: פזיזות ורשלנות בכלי יריה היא עבירה במדרג הנמוך ביותר בעבירות נשק, שהעונש המירבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בהחלטה לבחור בסעיף אישום זה, פרקליטות המדינה משדרת מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמיתי.
היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עווד, החל מבחינת ההוראות והציוד בו הצטייד כח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש. במקרה האחרון שתיעד בצלם, נהרג כתוצאה ממדיניות זו לאפי עווד [5], ב-13.11.15.
הדימיון בין הריגתו של סמיר עווד בן ה-16 להריגתו של לאפי עווד באותו המקום ממש, מצמרר. בשני המקרים חיילים הוצבו במארב ליד גדר ההפרדה בתוך שטח הכפר בודרוס, ובשניהם הם ירו אש חיה בגבם של צעירים בעת שאלה ניסו להימלט מהכוח ולא סיכנו איש.
עתה, מדיניות זו של שימוש במארב חמוש, אמצעי שמסוכנותו וקטלניותו הוכחו כבר, תמשיך להביא לקורבנות פלסטינים נוספים שישלמו בחייהם, באישורה של מערכת אכיפת החוק.
פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.
לפי עובדות המקרה המתוארות בכתב האישום, שדומות מאוד לתוצאות תחקיר בצלם [4], המפקדים בגדוד 71 הורו על הצבת מארב בסמוך לגדר ההפרדה במטרה המוצהרת של "מניעת פגיעה בגדר". כח המארב, שפוצל לשניים, המתין במרחב הגדר ובצידה "הפלסטיני" של הגדר. עווד נכנס למרחב הגדר, מבלי שהבחין בכח, דרך פירצה קיימת. הכח חשף עצמו והחל במרדף אחרי עווד, שנלכד בגדר התיל, אולם הצליח להשתחרר ממנה ונמלט. מפקד הכוח וחייל נוסף רדפו אחריו וכתב האישום מתאר כיצד במרדפם אחריו ירו בתחילה באוויר, ולאחר מכן כדור אחרי כדור, שמונה כדורים בסך הכל, לעבר הנער הנמלט. על פי כתב האישום, כל היריות לעברו נעשו בנסיבות שבהן הוראות הפתיחה באש אוסרות על ירי, וחמש מתוכן אף נורו מבלי להסתכל דרך כוונות הנשק.
הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם: פזיזות ורשלנות בכלי יריה היא עבירה במדרג הנמוך ביותר בעבירות נשק, שהעונש המירבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בהחלטה לבחור בסעיף אישום זה, פרקליטות המדינה משדרת מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמיתי.
היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עווד, החל מבחינת ההוראות והציוד בו הצטייד כח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש. במקרה האחרון שתיעד בצלם, נהרג כתוצאה ממדיניות זו לאפי עווד [5], ב-13.11.15.
הדימיון בין הריגתו של סמיר עווד בן ה-16 להריגתו של לאפי עווד באותו המקום ממש, מצמרר. בשני המקרים חיילים הוצבו במארב ליד גדר ההפרדה בתוך שטח הכפר בודרוס, ובשניהם הם ירו אש חיה בגבם של צעירים בעת שאלה ניסו להימלט מהכוח ולא סיכנו איש.
עתה, מדיניות זו של שימוש במארב חמוש, אמצעי שמסוכנותו וקטלניותו הוכחו כבר, תמשיך להביא לקורבנות פלסטינים נוספים שישלמו בחייהם, באישורה של מערכת אכיפת החוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה