להלן קישור לכתבה המקורית
מאת שיחה מקומית |
ישראל מנעה מבי"ח בשכם לקבל מכונת הקרנה. המוני חולי הסרטן בגדה ובעזה נאלצים לעבור מסעות מפרכים ולחכות ימים שלמים במחסומים. האם באמת אין דרך אחרת?
כותבת אורחת: תמר פליישמן
זכות כל אדם להינות מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה.
(מתוך האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות)
טיפול רדיותרפי (הקרנות) לחולי סרטן הוכנס לשימוש במחצית המאה העשרים והוא נחשב לשני בחשיבותו לאחר הטיפול הכירורגי. לגידולים ממאירים רבים טיפול זה שקול לניתוח לשם כריתה ולעתים אף יעיל ממנה, כי הוא עשוי לפטור את החולה מניתוח פולשני, מכריתת איברים ומנכות כרונית. טיפולי הקרנה נקבעים בהתאמה לכל חולה על ידי בדיקה מוקדמת במכשיר פט סי.טי שחיוני לקביעת גודלו ומיקומו המדויק של הגידול ולזיהוי גרורות במידה וקיימות.
כל אחת מהמחלקות האונקולוגיות בבתי החולים במדינת ישראל מצוידת במספר מכשירים לטיפולי הקרנה ובמכשיר פט סי.טי. הטיפולים מתבצעים בסדרה של 29 או 30 ימים ברצף, אורכו של כל טיפול בין 4 ל- 5 דקות, ולכל חולה נקבעת שעת הטיפול לנוחיותו האישית.
אבל מה שמובן ונגיש כל כך לחולים במדינת ישראל, אינו מובן ונגיש לחולים בפלסטין. בכל בתי החולים שבגדה המערבית וברצועת עזה, שמשרתים כשלושה וחצי מיליון בני אדם, אין ולו מכשיר אחד לטיפולי הקרנות בחולי סרטן וגם לא מכשיר פט סי.טי אחד. מי שזקוקים להם נאלצים לצאת מתחומי פלסטין לישראל או לירדן כדי לקבל את הטיפול, מסע שכרוך בסבל פיזי ונפשי רב ובעלות כספית לא מבוטלת.
חולת סרטן מועברת בין אמבולנסים, מחסום קלנדיה (תמר פליישמן)
צללי אדם על הספסלים
רוב חולי הסרטן הפלסטינים מופנים לקבלת טיפול בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה, היחיד מבין בתי החולים במזרח ירושלים שנותן טיפולים בהקרנות. אבל בניגוד למצב של ריבוי מכשירים בבתי החולים בישראל, באוגוסטה ויקטוריה, ששייך לרשת הכנסיות הלותרניות, בשל דלות באמצעים והסתמכות על תרומות, יש רק שני מכשירים. לעתים קרובות, כך מספרים חולים, אחד המכשירים מושבת בשל תקלה.
אבל המחסור במכשירים אינו הקושי העיקרי עבור חולי הסרטן, אלא העובדה שבית החולים אינו נגיש לבעלי תעודות זהות פלסטיניות, שזקוקים לאישורי מעבר כדי להגיע אליו (שהרי על תושבי פלסטין מוטלות מגבלות תנועה למזרח ירושלים, עירם). וגם אחרי שקיבלו אישור לעבור למזרח ירושלים, עדיין הדרך שעליהם לעשות יום-יום רבת מכשולים.
עשרות בני אדם חולי סרטן יוצאים את ביתם כל בוקר בכל אחד מימי החול, נאספים בעיר שכם ומשם מוסעים ברכב ציבורי שממומן על ידי הרשות הפלסטינית אל מחסום קלנדיה. את המחסום עליהם לחצות רגלית, בכוחות עצמם, ולעלות בצד השני על רכב שלוקח אותם לבית החולים. רכב ההסעות מהגדה אינו מורשה להמשיך למזרח ירושלים וגם לא להעביר את החולים אל צדו האחר של המחסום בנוהל גב-אל-גב כנהוג לגבי אמבולנסים.
בשל מערך ההסעות המורכב הזה, למרות שטיפול ההקרנות היומי לא נמשך יותר מחמש דקות, החולים חוזרים למחסום קלנדיה רק בשעות אחר הצהרים. אפשר לראות אותם מגיעים למחסום כל יום, אישה ועוד אישה ועוד איש, ועוד ילד, בני אדם מרוקנים מכוחות, רועדים מקור בחורף, חשופים בקיץ לשמש שאסורה עליהם במצוות הרופאים. כצללי אדם הם צונחים אל ספסלי המתכת שבסככת ההמתנה ומחכים שתיאסף הקבוצה כולה כדי לעלות על רכב ההסעות שייקח אותם חזרה לשכם. משם כל אדם לנפשו. מבוקר עד ערב אורך המסע.
חולה תושבת טול-כרם, שסיפרה שעם אור ראשון היא יוצאת מביתה כדי להספיק להסעה בשכם וחוזרת אליו כשכבר מחשיך, שאלה: "למה עושים לנו את זה, כמה כבר יש לבן-אדם לחיות? למה לא נותנים לחיות את מה שנשאר?"
חולה מועבר בין אמבולנסים במחסום קלנדיה (תמר פליישמן)
מי גוזר את הגורל?
לא טוב להיות חולה סרטן בישראל ולהיות חולה סרטן בגדה המערבית זה מאוד לא טוב, אבל להיות חולה סרטן ברצועת עזה זה גיהינום עלי אדמות. כי לבד מייסורי הגוף והנפש בשל המחלה עצמה, על חולה סרטן תושב עזה וקרובי משפחתו להיאבק בחסמים ביורוקרטיים שמערימים עליהם שלטונות ישראל, שמחזיקים את כל בני האדם שברצועת עזה בתנאי כלא. כדי לצאת לטיפולים מחוץ לרצועה החולה זקוק לאישורי הריבון, עבורו ולעתים גם עבור מלווה, ואלה ניתנים במשורה. גם כשכבר מתגברים על המכשול הבירוקרטי ומשיגים אישור עולה שאלת הקורת הגג ללילה, כי מרבית מטופלי ההקרנות אינם מאושפזים בבית חולים ועליהם לממן שכירת מקום מגורים בקרבתו.
וכך, תושב רצועת עזה שעובר את מחסום ארז לטיפולים נידון לא רק לניתוק למשך 30 יום ממשפחתו, אלא גם להוצאה כספית ניכרת. לפעמים מתגייסת המשפחה המורחבת לעזרה כספית, לפעמים מתקיים מסע לגיוס תרומות ולפעמים, וכשגם זה וגם זה אינו די, נקלעים החולה ומשפחתו לחובות כבדים שספק מתי ואם יצליחו להיחלץ מהם.
מחלת הסרטן היא אמנם גזירת גורל, אבל דלות אמצעי הטיפול בחולי סרטן בשטחי פלסטין אינה גזירת גורל אלא פועל יוצא של מדיניות שלטונות הכיבוש: כל סחורה וכל מכשיר או מכונה שמועברים לשטחי פלסטין משונעים דרך שטחי ישראל וחייבים באישור המערכת הביטחונית הממשלתית, ואת מדיניות הממשלה מוציאים לפועל המנהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים.כך למשל בית החולים אל-נג'אח בשכם הגיש בקשה לאשר רכישת מכשיר פט סי.טי., שסורבה על ידי ישראל.
דלות האמצעים ואי הנגישות למוקדי טיפול רפואי מתקדמים מייצרים לעתים מציאות ומקרים שכמו לקוחים מסרטי אבסורד. דוגמה לכך הוא אמבולנס שהביא למחסום קלנדיה חולה סרטן מעורפל הכרה שנשלח בהמלצת רופאיו לבדיקת MRI. אבל בגלל שבכל ששת בתי החולים הפלסטינים שבמזרח ירושלים אין ולו מכשיר MRI אחד, העבירו את האיש לבדיקה לעיר רמאללה שבה יש מכשיר. החולה הועבר בין אמבולנסים וטולטל בין אלונקות, ואם ישרוד את היום ישוב ויעבור עם ערב את כל התהליך בדרכו לביה"ח שבמזרח ירושלים.
העברת חולה סרטן לבי"ח אוגוסטה ויקטוריה במחסום קלנדיה (תמר פליישמן)
מגלגלים אחריות
פניתי לדוברות לשכת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) וביקשתי הסבר למחסור במכשירים החיוניים בשטחי פלסטין, ולכך שבקשת בית החולים אל-נג'אח סורבה. שאלתי גם מדוע אין מעבר חופשי, או למצער הקלות מעבר, לחולים שמגיעים לקלנדיה בכל בוקר בדרכם לטיפולי ההקרנות.
הערכתי שיוסבר לי כי סיבות ביטחוניות מונעות המצאות מכשירים בעלי קרינה רדיואקטיבית בשטחי פלסטין אבל התבדיתי. התשובה שהתקבלה היא לא יותר מגלגול אחריות מהם והלאה.
במתפ"ש טוענים כי לא מוכרת להם כל בקשה להכניס מכשירי פט סי.טי או מכשירי הקרנה לבתי חולים בגדה וברצועה. עם זאת, בידי נמצא העתק של מכתב שנשלח למתפ"ש ב-3 בספטמבר 2015 על ידי מור אפרת, מנהלת שותפה במחלקת שטחים כבושים בארגון רופאים לזכויות אדם, ובו בקשה לאשר רכישת מכשיר PET CT עבור בית החולים אל-נג'אח. זו כמובן רק דוגמא אחת.
עובדה זו, יחד עם זה שלא יעלה על הדעת, לאור המציאות הקשה בשטח, כי בתי חולים בגדה ובעזה אינם מעוניינים להצטייד במכשירים מצילי חיים, כפי שניתן היה להסיק מתגובת המתפ"ש, מעמידה בסימן שאלה גם את שאר סעיפי התגובה של נציגי המשטר הצבאי בשטחים.
וזו התגובה המלאה:
בתי החולים ביהודה ושומרון נמצאים בשטחה של הרשות הפלסטינית ולה האחריות והמידע על המכשירים בבתי החולים. לא מוכרת כל בקשה להכנסת מכשירים המקרינים על איברים הנגועים בסרטן ומכשירים מסוג פט סי.טי. לבתי החולים באזור יהודה ושומרון ולרצועת עזה, כמו גם לבית החולים אל-נג׳אח, ואין מניעה להכניס מכשירים אלה לאיו"ש. נציין כי כלל מכשירי הסי.טי. לא מצריכים אישור בטחוני כאשר מדובר בהכנסתם לאזור יהודה ושומרון ותפקיד המנהל האזרחי הוא בתיאום מעבר המכשירים.באשר להסעות לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה, בית החולים הינו הגוף המגיש בקשה לתיאום המאפשר מעבר ללא הורדת נוסעים במעברים המורשים מיהודה ושומרון אל תוך ישראל. נציין כי לרוב בקשות אלו נענות בחיוב ולא מוכרת לנו בקשה בנושא מטעם בית החולים אוגוסטה ויקטוריה.בכל הנוגע לליווי חולים, המנהל האזרחי בוחן כל מקרה לגופו על פי הדחיפות הרפואית ומאפשר גם ליווים חריגים על מנת לסייע לקבלת טיפול רפואי בהקדם. כך, גם באשר לליווי חולים מרצועת עזה.
תמר פליישמן היא פעילה נגד הכיבוש. מתעדת בכתיבה ובצילום את המציאות בשטחים.
